Showing results by author "David Grossman" in All Categories

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

In tien korte essays schetst Grossman de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die we betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

'De prijs die betalen' schetst in elf korte essays de (voor)geschiedenis van 7 oktober als een serie van desastreuze beslissingen van een nationalistische en alleen op machtsbehoud gefocuste regering, voor wie taal, cultuur en de vrijheid van het denken geen onbetwistbare waarden meer zijn. Is er onder deze deplorabele toestanden überhaupt nog een perspectief van een 'naast elkaar' denkbaar?

Mentre il papà cambia la ruota alla macchina nel bel mezzo dello zoo-safari, Gidi ne approfitta, e in un attimo eccolo sul ramo di un albero altissimo a dondolare le gambe insieme a uno scimmiotto. Al papà non rimane che convicerlo a scendere con una storia: la storia di quando il cielo e la terra dovevano ancora decidere chi sarebbe stato sopra e chi sotto e le foreste si libravano lente nell'aria. Una fiaba bellissima che ricomincia proprio quando sembra finita. Età di ascolto: da 7 anni.

גבר רואה אשה לא-מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם; היא נוגעת ללבו; הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם כל-אחד עם בן זוגו וילדו. פנייתו, הנואשת-כמעט, נוקבת אותה באופן שאינו מוכר לה; היא נענית לו, אבל מקווה שתצליח להפוך אותו ממלים כתובות לבשר-ודם של מציאות חיה. הספר מביא את התכתבותם, אך רק מצד אחד – מצדו של הגבר, יאיר.

בקובץ של מאמרים שפורסמו בעיתונות בישראל ובעולם מספר דויד גרוסמן את סיפורן של עשר השנים הסוערות, מאז לחיצת היד של רבין וערפאת על מדשאת הבית הלבן בספטמבר 1993, ועד ימי המלחמה שאין לה שם, בשלהי שנת 2003. הקריאה ברצף המאמרים הופכת אותם לסיפור עלילה אחד, מטלטל ורב-תהפוכות, המשרטט בקווים עזים את הדרמה של החיים בישראל בעשור האחרון. בשפה אישית וגלוית-לב, מתעד גרוסמן את רגעי השיא והשפל של הדרמה הזו.

כשאבא סידר את המגרות התגלה כובע שחור וגדול. האם זה כובע קסמים? האם הכובע מסוכן?

הופעת סטֶנדאַפּ במרתף בנתניה הולכת ומשתבשת, מתפוררת לעיני הקהל. בין אם הערב נשמט מידיו של הסטֶנדאַפִּיסט, ובין אם תוכנן מראש להיות כזה – הקהל שבא לבלות ולצחוק נדהם לקבל הופעה מסוג אחר לגמרי. האנשים היו קמים ועוזבים, או מורידים את אמן־הסטנדאפ הוותיק מן הבמה בשריקות בוז, אלמלא נמשכו כבחבלי קסם להציץ לגיהינום של אחר.

סיפור מעורר מחשבה לכל הגילאים על גזענות, על פחד מן הזר וכמה חשוב להכיר באמת את מי שהכי מפחיד אותנו – אולי נגלה שהוא בעצמו מפחד מאתנו ושבעצם אין לנו שום סיבה לחשוש... הגר אפק-לוי, כוכב העיר

יום אחד נעלמו הנעליים ואחר כך – הכוס הירוקה עם הציור של הקיפוד. כשנעלם גם דובי-ידידיה זה כבר התחיל להיות מוזר. האם יש גנב בבית? והאם יונתן, הבלש הקטן, יגלה מיהו הגנב? סיפור מיוחד ומרגש שכתב דויד גרוסמן על ילד קטן ואמיץ, הפותר תעלומה מסתורית.

"אִתי החיים משחֵק" הרבה הוא סיפורן של שלוש נשים חזקות, וֶרה בת התשעים, בתה נינה, ונכדתה גילי. פרשה מרה ומושתקת מרעילה את חייהן, קורעת אותן זו מזו ושבה ומטיחה אותן זו בזו במשך עשרות שנים. עד שאין להן ברירה, והן יוצאות – יחד עם רפאל, האוהב הנצחי של נינה, ואביה של גילי – למסע אל אי העונשין גוֹלי אוֹטוֹק, הנמצא מול חופי קרואטיה. במקום הקשוח והצחיח הזה, לפני עשרות שנים, החלו הדברים להשתבש. פה היתה וֶרה כלואה ומעונה בעבודות פרך, מפני שסירבה לבגוד בבעלה המת ולהכריז עליו 'אויב העם'. פה הותכו יחד נאמנות מוחלטת ובגידה מייסרת.

נעלי בית ביישניות, מטרייה מעופפת, פיל מוזר ושק קמח נחמד ששמו יונתן חוברים להם יחד בספרו של הסופר האהוב דויד גרוסמן. סיפור קסום ומתוק על הזמן המיוחד של הורים וילדים לפני השינה.

אחרי ארוחת הצהריים הילדים בגן עייפים. כל ילד הולך למגירה שלו ולוקח משם את הדובי שלו או את הכלבלב שלו והולך למזרן שלו לשכב לישון. אבל כשניגשה לילך למגירה שלה כדי לקחת את בובה תותי, המגירה הייתה ריקה. וכשפתחה עמליה, הילדה הכי קטנה בגן, את המגירה שלה היא מצאה בה את בובה תותי. מוזר מאוד!

בשנת 1972 נופל חייל ישראלי בשבי דמיונו של זקן ערבי עיוור למחצה, מטורף למחצה, הבורא את עולמו מתוך סיפורי אגדה מרהיבים שהוא מספר לעצמו. לאט נרקמת אל תוך אגדותיו כל המציאות שסביבו: הכפר ענדל בגדה המערבית, שבו הוא חי מילדותו, הצבא הישראלי השולט בו מאז 1967, והחייל ההולך שבי אחרי סיפוריו וחוכמתו, ומנסה לפתור בעזרתו את חידת-השקרים שמהם היו עשויים חייו מבלי שהבחין בכך.

בכל אחת מצמד הנובלות שבספר הזה משמיע מישהו סיפור באוזני אדם קרוב – סיפור על בגידה וקנאה. בראשונה, "איטרוף": שאול, גבר לא צעיר, חווה בהתמסרות מלאה, בתשוקה ובעוצמה, את הרומאן של אשתו אלישבע עם גבר אחר, שאתו היא מקיימת את חייה האמיתיים. "הסיפור" הזה מעסיק אותו בינו-לבינו כבר עשר שנים, אבל רק עכשיו, לראשונה, הוא מלביש את המצב במלים ומשתף בו את אסתי, אשת אחיו. בנובלה השנייה, "בגוף אני מבינה": רותם, אשה-נערה, שיחסיה המנוכרים עם אמה, נילי, היו לה במשך שנים מקור לכאב, יושבת עכשיו ליד ערש-הדווי של אמה כדי לקרוא באוזניה סיפור שכתבה עליה.

נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גַבִּי, מזכירתו וחברתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. בדרכו הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים ייחשף בפניו הסיפור האמיתי של הוריו ושלו, והסיפור הזה ישלח אותו הלאה, אל תוך ההרפתקה המסעירה של גילוי עצמו וגורלו.